<h1>הרוקח סימן שי"ז</h1>
<h2>דף יח:</h2>
הלכות נדה בא"י אלקי ישראל מן העולם ועד העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו והבדילנו מטומאה והזהירנו לשמור מן הנידות ומן הזיבות. כלה צריכה ז' נקיים קודם שתנשא. אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב ז' נקיים לא שנא גדולה ולא שנא קטנה כדא' בפ' בת' דנדה אם לא שמרה ז' נקיים אסורה כדמשמע רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא אמר לינטר מר עד ארבעין אחרינא כי צריכה לישב ז' נקיים. ושמעתי מר' יב"ק משפירא ז"ל דווקא דבפתאום היה מעשה דגבי רב חביבא עסקו על הנשואין להשיאם באותו שבוע, ובההיא דפרק א' דיומא (י"ח ע"ב) דאמר מאן הויא ליומא ומקשי תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה להמתין ומשני לוחא הוו משדרי ומודעי להו, אבל אם קידשה ועומדת לינשא כל שעה כשעברו ז' ימים אחר קידושיה שוב אין לחוש אם לא תראה ודאי. אבל אבא מרי ה"ר יב"ק ז"ל היה מורה לכל כלה לישב ז' נקיים. וכן הורו כל רבותי לא שנא בתולה ולא שנא אלמנה כשנתרצית לינשא ז' ימים הסמוכין לבעילת מצוה צריכה לספור ז' ימים נקיים ובודקת בכל יום ויום ואם לא ראתה טובלת קודם בעילת מצוה פן ראתה לפני שנה או שנתיי' בימי בתוליה ולא טבלה ועכשיו מטהרת בטבילה, ואם לא שמרה ז' נקיים לא תיבעל לו עד שתספור ז' נקיים.
<h2>דף פז:</h2>
טבילה בזמנה מצוה, ואין לשהות דהא קיי"ל במס' תענית ובשילהי מס' יומא (דף פ"ח) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים, ואשכחן בבני עלי מתוך ששהו קניהן כאילו שכבום כדאתמר בפרק במה בהמה. במדרש אמר הקדוש ברוך הוא למשה כמה נפשות איבדת שהוספת לילה אחת. אבל מיהו קיי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ואם המתינה עד ליל ח' או עד ליל ט' לא הפסידה, רק שלא תטבול ביום ז' דאמרינן בפרק הקורא את המגילה איתקש טבילה להזאה וחטאו ורחץ וטהר ותניא והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ומרבה שמיני ותשיעי רק שלא יקדים.
